מכל המחוזות בהם ביקרנו בטיולנו לדרום איטליה בקיץ 2021, מחשבותיי נודדות שוב ושוב אל חבל פוליה (Puglia) הנמצא בעקב המגף האיטלקי. בזמן אמת, במהלך הטיול, קיללתי כמה פעמים את החלטתי לבקר בפוליה באוגוסט, שהיה השנה לוהט מביוחד, אך כעת – מול המחשב בחדר ממוזג, הגעגועים לחופשה הקיצית והחמה ביותר שהיתה לנו – מפתיעים אפילו אותי. החופשה החלה בטיסת לילה ריקה במיוחד אל בארי (Bari), בירת מחוז פוליה, בה החל טיולנו שארך כמעט חודש. ההחלטה לנסוע (למרות הקורונה) התקבלה כשבוע לפני הטיסה ולאחר תכנון ראשוני החלטנו להקדיש לפוליה כשמונה ימים ותשעה לילות לחלק את מקומות הלינה לשלושה מוקדים: דרום פוליה (לצ'ה), מרכז פוליה (לוקורוטונדו / עמק איטריה) וצפון פוליה (חצי האי גרגאנו). התחלנו את טיולנו בעיר לצ'ה (Lecce) הנמצאת באיזור סלנטו (Salento) בקצה הדרומי של העקב.
לפני שמתחילים, שימו לב להערה חשובה שאני מוסיפה כאן המיועדת לכל מי שמתכוון להיות בפוליה בחודשי הקיץ ובאוגוסט בפרט: בכל העיירות הקטנות של פוליה ל – ו – ה – ט בקיץ לכן הדרך היחידה לשרוד את פוליה היא פשוט להיות במשך כל היום במקום של מים (ים או בריכה) ורק בערב, אחרי 18:00, לקראת ארוחת הערב, להגיע לעיירות ולשוטט בהן – עד אז ממילא הן ריקות מאדם וייראו לכם כמו עיירות רפאים (לעומת שעות הערב והלילה שבהן הן קמות לתחיה). מי שרעיון ה'נופש ים' פחות מתאים לו, שיגיע לפוליה באביב או בסתיו.
יום 1:
לצ'ה
לצ'ה היא ללא ספק בירת הבארוק של דרום איטליה בזכות ריבוי הארמונות, מבני הציבור והכנסיות שחזיתותיהן המרהיבות מגולפות בפסלי דמויות, בעלי חיים, אלמנטים צמחיים ועוד. למרות שרידיה הרומיים המרשימים, רוב מבניה ההיסטוריים הנראים לעין נבנו מסוף המאה ה-16 ועד המאה ה-18 באבן גיר צהבהבה רכה וקלה לפיסול וגילוף, המעניקה גוון מוזהב לכל המרכז העתיק. העיר העתיקה אצילית, חגיגית ומסוגננת, ונעימה במיוחד בשעות הערב כשהמסעדות, הברים ובתי הקפה הנחבאים בסמטאותיה מתמלאים במקומיים. מומלץ לבקר בעיר כשעה שעה שעתיים לפני השקיעה כדי ליהנות מהאור המיוחד של העוטף את העיר בשעות אלו.
למגיעים עם רכב מומלץ לחנות בחניון הקרוב לשער Porta Rudiae, דרכו נכנסים רגלית לעיר העתיקה מוקפת החומה. החניון נמצא בכתובת Parcheggio Lecce, Viale dell'Università, 26. מהשער נמתח הרחוב הראשי של העיר העתיקה, ויה ויטוריו עמנואלה II, שיוביל אתכם אל אתרים המרכזיים של העיר: כיכר הדואומו, כיכר סנט'אאורונצו ובזיליקת סנטה קרוצ'ה.
בכיכר הדואומו Piazza del Duomo שתופיע מצד ימין שלכם, ניצבת הקתדרלה (דואומו) שנבנתה במאה ה-12 ושוחזרה במאה ה-17 הסגנון הבארוק. הקתדרלה ייחודית בכך שיש לה שתי חזיתות. מגדל הפעמונים הגבוה שלה שימש בעבר גם כמגדל הגנה שהתריע בפני האוייבים, שהגיעו כמעט תמיד מכיוון הים.
לצ'ה ידועה בסדנאות בהן מייצרים פסלים מעיסת נייר (Carta Pesta), אמנות שהגיעה ללצ'ה מנאפולי, כשהלך וגדל הביקוש לפסלים ועיטורים עבור כנסיות, מנזרים ובתי הארחה לעולי רגל שנבנו בלצ'ה באותה תקופה. ברחוב ויה ויטוריו עמנואלה מספר 27, תמצאו חנות מקסימה כזו.
בכיכר סנט'אורונצו, נתגלו שרידי אמפיתיאטרון רומי, שהיה מכוסה עד 1903 ונתגלה בחפירות. כיום ניתן לראות רק את מחציתו – שרידים רבים ממנו עדיין נמצאים מתחת לרחובות ולבתים העומדים במרכז העיר. ליד האמפיתיאטרון ניצב עמוד – Colona di Sant'Oronzo המוקדש לפטרון העיר, סנט'אורונצו, שהגן על העיר בזמן מגפה. העמוד הניצב ליד, שסימן בתקופה הרומית את סופה של אחת מהדרכים הקונסולריות, ויה אפיה, הובא לכאן מהעיר ברינדיזי (Brindisi), כאות הערכה ותודה לפטרון היעיל.
לאחר השיטוט בלצ'ה מומלץ להתיישב ולאכול באחת מהמסעדות במרכז העתיק, וליהנות מהאווירה האינטימית והאותנטית שהוא מציע. איפה לאכול? איפה שתהיו בסביבות השעה 19:30-20:00, ותראו מקום נחמד שמושך אתכם להיכנס אליו.
יום 2:
אוטרנטו, סנטה צ'זריה טרמה, סנטה מריה די לאוקה, סנטה מריה אל בניו, גליפולי.
אוטרנטו (Otranto). אוטרנטו היא עיר עתיקה ויפה עד מאד ומרכזה העתיק סובב סביב נמל. חנו בחניון Parcheggio Sant’Antonio הנמצא בקרבת העיר העתיקה ולכו לאורך התעלה הנשפכת אל הים. התחילו את השיטוט בגן העירוני הקטן הצופה אל המפרץ, משם המשיכו אל האנדרטה לזכר הגיבורים והמרטירים שנטבחו באוטרנטו על ידי התורכים ב 14 באוגוסט 1480 (בתמונה למטה).
מהאנדרטה כנסו דרך חומות העיר אל סימטאותיה של העיר העתיקה, הצבועות לבן ומשמרות קסם "יווני".
רחוב גאריבלדי הוא הרחוב הראשי, המלא בחנויות נחמדות. רחוב זה יוביל אתכם ישירות למבצר, אך לפני זה, פנו ימינה אל Via Basilica ועלו אל הקתדרלה בה נמצאת רצפת פסיפס ייחודית שנוצרה במאה ה-12 המתארת את "עץ החיים". הפסיפס מתאר סצנות מהתנ"ך – תיבת נוח, גן העדן והגהינום, מגדל בבל, תיאורי החודשים והמזלות, דמויות היסטוריות כמו המלך ארתור, דמויות של בעלי חיים ועוד. למרבה הצער, חלק גדול מהפסיפס מכוסה על ידי ספסלים. בקפלת המרטירים הנמצאת מימין למזבח נמצאת עדות מצמררת – ויטרינות בהן שמורות גולגלותיהם ועצמותיהם של מאות תושבי אוטרנטו שנטבחו באוגוסט 1480 על ידי התורכים. אחרי הביקור בכנסיה ממשיכים אל המבצר דרך סימטת Via Cenobio Basiliano.
מבצר ההגנה העצום של אוטרנטו נבנה במאה ה-11 ומאז הורחב פעמים רבות, מאימת התקפותיהם החוזרות והנישנות של התורכים. מהמבצר, ששימש השראה לרומן הגותי "טירת אוטרנטו" של הוראס וולפול ומשמש כיום כמוזיאון, חוזרים למרכז העיר ולא מפספסים את נקודות תצפית מרהיבות המשקיפות על הים האדריאטי.
מאוטרנטו צאו דרומה בכיוון סנטה מריה די לאוקה Santa Maria di Leuca בדרך החוף היפהפיה והמיוחדת. מקום שרצוי לא לפספס הוא בית הקפה פורטה ד'אוריינטה בעיירה סנטה צ'זריה טרמה Santa Cesaria Terme. לא בגלל הקפה (הוא סגור) אלא בשל העובדה כי כאן, במבנה זה, פעלה ה'מזכירות' של מחנות העקורים בסנטה צ'זריה טרמה, כפי שהונצחה בסרט המרגש 'אור בקצה המגף'. הסרט מספר בצורה מרגשת ביותר את סיפור הכנסת האורחים יוצאת הדופן של תושבי המקום, שקלטו בין השנים 1943 – 1947 רבבות יהודים שורדי שואה שהגיעו לסלנטו והמתינו בה במחנות העקורים לקראת העלתם ארצה. כאן הנפיקו ליהודים סרטיפיקטים חדשים, הפעילו חדר אוכל, סדנאות להכשרה מקצועית ועוד. המקום פעל כמסעדה עד שנת 2018 והוא עומד כרגע למכירה. הבעלים הקפידו לשמור על כל הכתובות ההיסטוריות ויצרו חדר זיכרון בו שמרו על מסמכים מהתקופה.
המשך הנסיעה דרומה דרך Castro ו Tricase תביא אתכם אל סנטה מריה די לאוקה Santa Maria di Leuca, המקום בו נולדו למעלה ממאתיים תינוקות לזוגות שנישאו בתקופת שהייתם של הפליטים היהודיים במחנות העקורים בסלנטו. בית החולים עמד בסמוך למגדלור של העיר – מגדלור המוצפן בשמו של הסרט ומסמל ללא ספק את משמעותן של העיירות בסלנטו עבור אנשים כה רבים.
בעיירה סנטה מריה אל בניו Santa Maria al Bagno הוקם בשנת 2009 'מוזיאון הזיכרון והכנסת האורחים', (בתמונה למעלה) המתאר את החיים במחנה העקורים 34 ואת ציורי הקיר של הצייר שורד השואה צבי מילר, שהגיע למחנה העקורים וצייר על קירות הבית בו התגורר. מילר, שאיבד את אשתו וילדיו בשואה, הכיר במחנה העקורים של סנטה מריה אל בניו את ג'וליה מיי, נערה מקומית שעבדה במכבסה אותה הקים. למורת רוחם של הוריה נישאו בני הזוג, עלו לארץ והקימו בה משפחה.
המוזיאון, הפתוח מדי יום (מלבד ג') בין השעות 15:00-19:00, נמצא בכתובת הבאה:
Museo della Memoria e dell'Accoglienza
Lungomare Alfonso Lamarmora, Santa Maria al Bagno LE
את היום סיימנו בגליפולי (Gallipoli) – עיירה עתיקה היושבת על אי הפורץ אל הים היוֹנִי ומחובר ליבשה באמצעות גשר. בחודשי הקיץ העיירה מלאה עד אפס מקום בקהל מקומי המגיע לכאן בשעות הערב. הרחוב הראשי של העיר העתיקה הוא Via Antonietta de Pace החוצה את העיירה ממזרח למערב, לאורכו מסעדות בתי קפה וחנויות הפתוחות כנהוג בפוליה, עד שעות הלילה המאוחרות.
יום 8:
אוסטוני ולוקורוטונדו
אחרי שני לילות באזור סלנטו (בדיעבד היינו מוסיפים לפחות עוד יום-יומיים), עזבנו את לצ'ה ונסענו צפונה בכיוון מקום הלינה השני שלנו בלוקורוטונדו (Locorotondo), הנמצאת באזור שונה מאד מסלנטו, הנקרא עמק איטריה (Valle d'Itria). בדרך עצרנו באוסטוני (Ostuni), העיר הלבנה, הניצבת על גבעה מבוצרת כ-8 ק"מ מחוף הים האדריאטי. התמזל מזלנו והגענו לכאן ביום בו נערכה חתונה. בהמשך גילינו כי חתונות הן אחד מענפי הייצוא העיקריים של אוסטוני בפרט ושל עמק איטריה בכלל.
חניון נוח וקרוב לעיר העתיקה של אוסטוני הוא Parcheggio Centro. משם, עלו רגלית אל כיכר ליברטה Piazza della Libertà, הנמצאת ברחבת העירייה וכנסיית סן פרנצ'סקו – מקום נוח לקפה ומאפה לפני שמתחילים את הסיור הרגלי בעיירה. מול כיכר זו נמצאת ויה קתדרלה דרכה נכנסים אל סמטאות העיר העתיקה. המלצה שלי: לכו לאיבוד בין הסמטאות.
הדרך מאוסטוני ללוקורוטונדו יפהפיה ותכניס אתכם לאווירה הרגועה של עמק איטריה. חניון מומלץ בקרבת העיר העתיקה: Parcheggio sotterraneo Piazza Aldo Moro. מהחניון עולים ברגל אל העיר העתיקה, ואל גינה יפה המשקיפה אל כל העמק, על בתי הטרולי המיוחדים הנמצאים בו.
כמו בכל העיירות של פוליה באוגוסט, החום הכבד מכניס את התושבים פנימה עד שעות שקיעת השמש ולכן מומלץ לשוטט בהן לקראת הערב ובחשיכה. לוקורוטונדו נוחה לשמש כנקודת לינה וכיף לחזור אליה מדי ערב לאחר ימי טיול בסביבותיה. יש בה המון מסעדות – וגם המון המון סועדים…
יום 4:
פוליניאנו א מארה
היום הוקדש לחופים, לים ולעיירה אחת בלבד: פוליניאנו א מארה (Polignano a Mare) עיירה קסומה עם חוף ים איקוני, נהדר כפי שהוא מיטיב להצטלם. יש דרכים רבות להגיע ממקום הלינה שלנו בלוקורוטונדו אל פוליניאנו ואנחנו בחרנו להצפין אל אלברובלו, משם להמשיך אל קסטלנה גרוטה ומשם לנסוע בכביש 120, שהוא לטעמנו (ולא רק) יפה במיוחד. חנייה נוחה בפוליניאנו א מארה, ממנה יש ירידה רגלית לכיוון החוף ומרכז העיר העתיקה: Parcheggio per il centro di Polignano.
אחד מבניה המפורסמים ביותר של פוליניאנו א מארה הוא הזמר דומניקו מודוניו (Domenico Modugno). פסלו מוצב בטיילת הנושאת את שמו.
וזה השיר המזוהה עמו יותר מכל:
יום 5:
מערת הנטיפים קסטלנה, מונופולי, אלברובלו
את בוקר היום החמישי לטיולנו בפוליה הקדשנו למערת נטיפים מקסימה הנמצאת ליד העיירה קסטלנה גרוטה (Castelana Grotte). החנייה נמצאת כאן, במטע עצי זית ליד מבנה לשכת התיירות. יש ללכת אל הכניסה למערות (Ingresso alle Grotte), שם קונים את הכרטיסים לסיור (קצר: כשעה, ארוך: כשעתיים) היוצא מדי חצי שעה. הסיורים הם באיטלקית או באנגלית, ולוח הזמנים מופיע באתר המערות. מכיוון שההבדל במחיר בין שני המסלולים – הקצר והארוך – אינו רב, מומלץ לקחת את המסלול הארוך, הכולל הגעה ל'מערה הלבנה'. הירידה למערה במדרגות, העליה מהמערה בעזרת מעלית.
בצהרי אותו יום, לאחר הביקור במערות, כשהטמפרטורות בחוץ נושקות ל-40 מעלות – המשכנו באופן טבעי אל החוף, והבפעם במונופולי (Monopoli). דרך נופית מקסימה (כביש מספר 237) מחבר בין קסטלנה גרוטה למונופולי. החניה הן בקרבת החופים והן בקרבת העיר העתיקה נמצאת כאן: Parcheggio Pentima. מחנייה זו אפשר להגיע ברגל בקלות אל החופים הקטנים הנמצאים סביב מפרצונים הנמצאים מדרום לחנייה – קאלה קוצה, פורטו ביאנקו (בתמונה) ופורטו רוסו או אל החוף הצמוד לחומת העיר העתיקה, קאלה פורטה וקיה Cala Porta Vecchia.
בשעות אחר הצהריים נכנסנו לשיטוט בסמטאות העיר העתיקה והיפה של מונופולי, שמרכזה סובב את הנמל הישן (Porto Vecchio) ובנייניה נצבעו בזהוב בזכות קרני השמש.
בערב, הגענו אל אחת העיירות המפורסמות והמזוהות ביותר בפוליה – אלברובלו (Alberobelo), המפורסמת כבירת איזור הטרולים של עמק איטריה.
העיירה נבנתה בתחילת המאה ה-16 בנחלתו של הרוזן מקונברסאנו ועל פי המסופר, הרוזן הכריח את האיכרים שישבו על אדמתו, עיבדו אותה והניבו לו מעשר – לבנות את בתיהם בצורה כזו שיוכלו גם לפרק אותם במהירות כדי שלא יחשבו לנדל"ן, רגע לפני הגעתם של גובי המס מטעמו של מלך נאפולי. הנ"ל שלט על פוליה כולה ומעמדו בפירמידת הכיבודים הפיאודלית היה גבוה כמובן מזה של הרוזן.
גם אל אלברובלו כדאי להגיע בשעות הערב המוקדמות, לשוטט בה בניחותא ולראות אות אורותיה הנדלקים אט אט. מרכז העיירה הוא סביב לארגו מרטלוטה (Largo Martelotta) אליו מתנקזים כל הרחובות הקטנים מרובע המגורים ('איה פיקולה') ומרובע המסחר ('ריונה מונטי'). חניות מומלצת בקרבת לארגו מרטלוטה:
Parcheggio Largo Giuseppe Martelotta:
ואם אין מקום בשתיהן, נסו את החניה בויה קולמבו, המרוחקת מעט אך מאפשרת להתחיל את הסיור באיזור המגורים ('איה פיקולה') לעלות אל תצפית מBelvedere Santa Lucia ומשם לרדת רגלית למרכז העיר.
יום 6:
מאטרה ומרטינה פרנקה
עיירת מערות ה'סאסי' מאטרה (Matera) העתיקה והמיוחדת היא היחידה מבין העיירות בהן ביקרנו במסגרת השהייה בפוליה, שאיננה שייכת "מנהלתית" לפוליה אלא לחבל בזיליקטה הסמוך. הנסיעה ממקום הלינה שלנו בלוקורוטונדו אל מאטרה ארכה כשעה ועשרים. מאטרה, שזכתה לשמש כבירת התרבות של אירופה בשנת 2019, הייתה עד אמצע המאה ה-20 אחת העיירות העלובות ביותר באיטליה.
בזכות המבנה המיוחד שלה וקיומן של מערות טבעיות הפזורות בה, התיישבו במאטרה בני אדם מתקופה קדומה ביותר. העיר שגשגה במאות ה-17 וה-19 אך צמיחתה הדמוגרפית במאה ה-19 גרמה לכך שתושביה החלו לגור במערות שלא נועדו למגורי אדם. במקביל, עבר המרכז המסחרי של האזור לעיר פוטנצה (Potenza) שהלכה ושגשגה ואילו מאטרה הלכה ושקעה. עד אמצע המאה ה-20 עדיין התגוררה מחצית מאוכלוסיית העיר במערות הנקראות סאסי Sassi – משפחות שלמות חיו בהן בצפיפות ובעוני, פונו משם וקיבלו פתרונות דיור חלופיים רק בסוף שנות ה-50. עליבותה של העיירה תוארה בספרו של הצייר והסופר היהודי קרלו לוי יליד טורינו שכתב על מאטרה בספרו 'ארץ שכוחת אל' (Cristo si è fermato a Eboli) בתקופה בה נשלח לגלות באליאנו Aliano הסמוכה, בשנת 1935. בשנת 1993 הוכרז אזור הסאסי במאטרה כאתר מנכסי העולם אונסק"ו וכיום הפכו המערות הללו לאטרקציה התיירותית העיקרית של העיר.
חנייה מומלצת ומקורה במאטרה, נוחה להתחלת מסלול ההליכה במרכז העיר היא Parcheggio Via Scotellaro. מהחנייה יורדים בכיוון המדרחוב היפה Via Domenico Ridola והולכים בו עד המוזיאון בארמון לנפרנקי (Palazzo Lanfranchi) – שם נמצאת נקודת התצפית על העיר ומשם מתחילה הירידה במסלול העובר בין בתי מערות הסאסי עד למטה ובחזרה בכיוון הקתדרלה. כדי להבין את משמעות החיים בתוך מערות מומלץ להכנס לבתי מערות "לדוגמא" – Case Grotte – הנמצאים במהלך המסלול.
לרוע המזל 'נפלנו' על מאטרה ביום חם במיוחד, שהקשה עד מאד את השיטוט בעיירה. אל העיר הקשוחה ונטולת העצים עוד נשוב, בפעם אחרת, בזמן אחר.
חזרה ממאטרה דרך מרטינה פרנקה (Martina Franca) הקרובה מקום הלינה שלנו בלוקורוטונדו. את חלקה עשינו בדרך נופית מרהיבה: כביש 53 המחבר בין מוטולה (Mottola) למרטינה פרנקה. מרטינה פרנקה עצמה חמודה מאד: נטושה לגמרי בשעות אחר הצהריים ומתחילה להתמלא בתושבים מקומיים לקראת השקיעה. את הסיור בעיר אפשר להתחיל בכיכר הנעימה לארגו פיאצה 20 בספטמבר (Largo Piazza XX Settembre) ממנה נכנסים אל העיר העתיקה דרך שער פורטה סטפנו (Porta di Santo Stefano). אחרי שעוברים את השער ונכנסים פנימה מגלים כיכרונת נעימה נוספת, פיאצה רומא, עליה חולש ארמון הדוכס. הרחובות המקסימים ג'וזפה ורדי ו-ויטוריו עמנואלה יובילו אתכם אל פיאצה פלבישיטו (Piazza Plebiscito) ובזיליקת סן מרטינו, לצידה נמצא ארמון האוניברסיטה ומגדל השעון, ואל פיאצה מריה אימקולטה (Piazza Maria Immacolata) – בתמונות למעלה – אלו הן הכיכרות היפות והמרכזיות של העיר העתיקה. זה בדיוק המקום לעצור לאפריטיבו ובהמשך ללכת קצת לאיבוד בין הסמטאות הלבנות.
יום 7:
בארי
לאחר ארבעה לילות בלוקורוטונדו נפרדנו מהעיירה המקסימה ששימשה כבסיס שהותנו בעמק איטריה וסביבותיה. התחלנו את מסענו צפונה בכיוון צפון פוליה והקדשנו את היום השביעי לטיולנו לבירתה, בארי (Bari). הרובע הימי בייניימי שבעיר העתיקה בבארי בנוי כמבוך של סמטאות עם השפעה מוסלמית חזקה: סמטאות, 'קסבות' קטנות, קשתות ופתחים מקומרים בין הבתים. חנו בקרבת המבצר (Piazza Federico II di Svevia) ובקרו בסבך סמטאות העיר העתיקה Bari Vecchia. ואל תחמיצו את רחוב ארקו באסו (Arco Basso) בו יושבות נשים החותכות את הפסטה המקומית, אורקייטה (Orecchiette). הבתים הפתוחים אל הרחוב, אל הווספות והכביסה המתנפנפת מן המרפסות.
במהלך ימי הביניים המוקדמים שימשה בארי כמוקד כוח באימפריה המוסלמית, אחריהם שלטו בה הביזנטים ואחריהם – הנורמנים, שניסו לחזק את שלטון הכנסייה הקתולית במקום. בשנת 1087 הם גנבו את עצמותיו של ניקולה הקדוש מהעיר בעיר מיירה שבאסיה הקטנה (כיום העיר Demre שמדרום לאנטליה, תורכיה) שהיתה תחת שלטון מוסלמי מתוך הבנה שאם העצמות יהיו בבארי, יתחזק מעמד העיר ומעמד הכנסייה הקתולית בעיר. במאה ה-11 קידש האפיפיור אורבן ה-2 את הכנסייה החדשה (בתמונה) שנבנתה כמשכן לעצמות הקדוש וכך הפכה בארי ליעד מרכזי בדרכם של עולי הרגל לירושלים.
אז מה הסיפור של ניקולאוס/ניקולה הקדוש? הוא נולד בשנת 270 לספירה. כילד התייתם מהוריו ובכסף שהורישו לו החליט לטייל בעולם. הוא הפליג למצרים ולירושלים, חזר למיירה והתנצר. בשל מוסריותו הגבוהה נקרא על ידי קהילת בני עירו לשמש ככהן דת וכך הפך ניקולאוס לראש הקהילה הנוצרית של העיר. את הכסף שלא בזבז בטיוליו חילק לעניים ושמו יצא למרחקים כ'נדיב הידוע'. המסורת מספרת שאחד משכניו התכוון לשלוח את בנותיו לעבודה בזנות כדי שיוכל להתקיים. כדי למנוע מעשה זה ולאפשר לו לפרנס אותן ולהשיאן עם נדוניה ראוייה, העניק ניקולאוס/ניקולה שלוש שקיות (או גרביים בגרסה אחרת) מלאות מטבעות זהב. בפסלים ובציורים מתוארים לעתים המטבעות כו 3 כדורי זהב או תפוחי זהב (ראו את פסלו הניצב מול הכנסייה).
הסיפור על מימון הנדוניות התפרסם באזור וכולם החלו לעלות לרגל למיירה ולבקש ברכה וכסף מהצדיק. ניקולאוס מת ב 6.12 בשנת 345 ומיירה המשיכה להיות מוקד עלייה לרגל ובזכות כך התעשרה העיר מאד. שמו ופולחנו התגלגל לצפון אירופה, שם כינו אותו ההולנדים Sinterklaas, ואלו (ההולנדים) הם שהביאו את פולחנו ל'ניו אמסטרדם' באמריקה, שם הפך ל'סנטה קלאוס'. זהו המקור למנהג שהשתרש להעניק מתנות ביום של ניקולאוס, לרוב גרביים עם הפתעות… וכך גם הפך לפטרונם של הילדים.
עוד סיפור על ניקולאוס: הוא עלה לרגל לירושלים וכשחזר איימה ספינה לטרוף את ספינתו. תפילתו השקיטה את הים הגועש והוא הציל מלח שטבע, לכן הפך כמובן לפטרון המלחים ויורדי הים. הוא נחשב לפטרונה של רוסיה, וצארים רבים נשאו את שמו – ניקולאי.
ואיך הכל מתקשר לבארי? פשוט מאד! בשנת 1087 יוצאים מבארי 62 מלחים, מפליגים למיירה וגונבים את עצמותיו של ניקולאוס/ניקולה וחוזרים איתן לבארי. הם קוברים אותו מחדש בכנסייה, וכך גם בארי זוכה בקדוש, ששרידיו נחים להם בשלווה בקריפטה של הבזיליקה כמעט 1000 שנים.
אחרי השיטוט בסימטאות העיר העתיקה והביקור בכנסיית סן ניקולה מקיפים אותה משמאל וחוזרים דרך רחוב ציורי מקסים ומלא אווירה (בתמונה) הנקרא ויה פאלאצו די צ'יטה (Via Palazzo di Città). לאט לאט מתקרבים אל קורסו ויטוריו עמנואלה (Corso Vittorio Emanuele) הרחוב המפריד בין בארי העתיקה ובארי ה'חדשה', שתוכננה בתחילת המאה ה-19, תקופת שלטון גיסו של נפוליאון ז'ואקים מירא על ממלכת נאפולי. העיר החדשה בנוייה בצורת גריד רחובות הניצבים זה לזה – מומלץ ללכת דרומה על קורסו קאבור (Corso Cavour) ולחזור לחנייה דרך המדרחוב הנעים של העיר, הנקרא ויה ספאראנו דה ברארי (Via Sparano da Bari). המבנה המרשים ביותר במדרחוב, המסמל את 'בארי החדשה', הוא Palazzo Mincuzzi (בתמונה).
לאחר הביקור בבארי המשכנו צפונה למקום הלינה השלישי שלנו באיזור חצי גרגאנו (Gargano).
יום 8:
חצי האי גרגאנו: ויאסטה, פסקיצ'י, פורסטה אומברה, מונטה סנט'אנג'לו
לאיזור זה רצוי להקדיש לפחות יומיים-שלושה (ובקיץ אפילו יותר) ולשלב ימים בחופים המקסימים המקיפים אותו. לנו היה יום אחד בלבד, וחלקו הראשון הוקדש לרחצה בים. החוף בו התמקמנו היה חוף Zaiana ממזרח לפסקיצ'י. יש רצועת חוף ארוכה מדרום וממערב לויאסטה, שהיא עיירת הנופש הגדולה של גרגאנו, אך נדמה לי שרצוי לחפש את החופים החבויים בתוך מפרצונים, למרות שההגעה (והחנייה) יותר מאתגרות: את רוב השטח תופסים בתי מלון, כפרי נופש ורזידנצים פרטיים. אם רוצים לשלב ביקור בעיירות, ויאסטה (Vieste) ופסקיצ'י (Peschici) מומלצות, שתיהן על הים ובשתיהן חופים ומסעדות רבות – וגם אליהן, בעונת הקיץ, רצוי להגיע בשעות הערב. פעילות נחמדה נוספת שמתאימה מאד לילדים ונוער היא הפלגה בסירה בין המפרצונים וצוקי הסלע. ועוד חברה נוספת המבצעת שייט זה.
האתר האחרון בו ביקרנו ביומנו בגרגאנו (ובפוליה בכלל) היה המתחם המקודש במונטה סנט'אנג'לו (Monte Sant'Angelo). הדרך לשם מרהיבה וחוצה איזור מיוער בצורה פראית עם עצים גבוהים – משהו שחלמנו לפגוש באוגוסט הלוהט בכל פוליה, אך מצאנו רק כאן. הכבישים המומלצים לנסיעה ביער – הנקרא פורסטה אומברה (Foresta Umbra) – הם SP52bis (אם אתם מגיעים מויאסטה) או SP528 (אם אתם מגיעים מפסקיצ'י ו-ויקו דל גרגאנו Vico del gargano). סמוך לנקודת המפגש בין שני הכבישים, ליד מלון אלדה היפהפה, נמצא אגם קטן אליו ניתן להגיע בהליכה לא ארוכה. מקום נוסף בו ניתן לעצור (לשירותים או קפה) הוא Agriturismo Cantoniera D'Umbra, הנמצא 30 ק"מ (ונסיעה של כ-45 דקות) ממונטה סנט'אנג'לו – יעדנו האחרון בפוליה.
מונטה סנט'אנגלו היא העיירה הגבוהה ביותר בחצי האי גרגאנו ומשקיפה על פני מפרץ מנפרדוניה. היא יושבת בגובה 830 מ' ונחשבת מהמקומות הקדושים ביותר לעולי הרגל הנוצרים במהלך הדורות. אפיפיורים, קדושים, מלכים, ואלפי צליינים מארצות צפון אירופה עלו לכאן לרגל, כדי לבקר בסנטואריו די סן מיקלה Santuario di San Michele. עם הרכב, התקדמו בעקבות השילוט החום אל הבזיליקה עד החנייה. בתוך הכנסייה ישנה ירידה במדרגות אל המערה בה לפי המסורת הנוצרית ביקר המלאך. האגדה מספרת כי כאן במערה שסביבה הוקמה הכנסייה הופיע המלאך מיכאל בשנת 490 לספירה והשאיר את טביעת כף רגלו. בברית החדשה, המלאך מיכאל מוצג כיריב של השטן והמנצח בקרב האחרון נגדו.
תמו להם שמונת הימים ותשעת הלילות בפוליה. במחשבה שנייה, הייץי מוסיפה עוד כמה ימים… בפעם הבאה, אשמח לבקר במקומות שלא הספקנו להגיע אליהם הפעם כמו טראני, ברלטה, קסטל דל מונטה, אלטמורה, צ'יסטרנינו, ברינדיזי, סן ניקנדרו גרגאניקו, סן ג'ובאני רוטונדו, לוצ'רה ועוד.
לקריאה נוספת:
ראו כתבה נוספת שכתבתי על פוליה שהתפרסמה בשנת 2013: הקיץ של פוליה
לינה מומלצת בפוליה:
