יום לפני הסיור עם מרינה, אני אוזרת אומץ ויוצאת לכבוש את נאפולי לבדי. היעד: המוזיאון הארכיאולוגי הלאומי, שרק הוא בפני עצמו לבדו מצדיק את הביקור בעיר.
מדובר באחד המוזיאונים הארכיאולוגים החשובים ביותר בעולם, המכיל בין השאר אוספי פיסול, פסיפסים וציורי קיר שנתגלו בחפירות סטביה, הרקולנום ופומפיי, ערים שחרבו בהתפרצות הר הגעש וזוב בשנת 79 לספירה. רגע לפני שהנצרות משתלטת על היצירה אומנותית ומכתיבה כללים חדשים, המוזיאון מציע הזדמנות נדירה לראות את היכולת הטכנית המדהימה של האמנים ואת הרוח החופשית, האנושית, של היצירות עצמן. אל תחמיצו את הציורים והפסלים הארוטיים באולם 65, 'החדר הסודי'. כאן שמורים הציורים הלקוחים מקירות בית הזונות של פומפיי, ה'לופאנארה', המתארים בצורה גרפית המובנת לכל תייר, יורד ים או פירט שלא דובר את השפה המקומית, אילו תנוחות יוכל להזמין.
ובנימה אופטימית זאת נסיים.
