רחוב הלימון אחד, אמלפי

אמלפי בחורף. צילומים: דלית קצנלנבוגן

יש משהו צלול בביקור בעיר קיץ דווקא בחורף: הרחובות ריקים מאדם, אין צורך לפלס דרך בין מאות תיירים, המוכרים בחנויות משתדלים ובבתי המלון נחמדים יותר. אי אפשר ללכת לים, להשתזף, לשחות, לצלול או לשנרקל, אבל אפשר להתפנק, להוריד הילוך, להרגע. ומזג האוויר? אף אחד לא הבטיח לי שום דבר, אבל היה נפלא, תודה ששאלתם.

Residenza Luce הוא מלון קטנטן, חדש ומקסים (רואים את האור במרכז התמונה? שם נמצא המלון). העיצוב מוקפד (עם המון קרמיקה צבעונית מקומית) השירות קשוב ומשתדל, המיקום נגיש ומרכזי, יש סופרמרקט קטן צעדים ספורים מהמלון ובקיצור: מומלץ ביותר, פותחים את חלון החדר ונושמים את העיר. (יחד עם זאת שימו לב: יש מדרגות מהרחוב על למלון ומדלת הכניסה לבניין עד קומת המלון. מלבד זאת, לבאים עם רכב: החנייה בתשלום נוסף ואינה צמודה למלון).

 כשיוצאים מהמלון, יורדים למטה ומתחילים לשוטט קצת ברחוב, מתגלים סודותיו.

מן הרחוב המרכזי יוצאות סמטאות מדרגות העולות ומובילות למעלה אל הרחובות הצדדיים, הסמויים מן העין.

Viagra Naturale. ויאגרה טבעית בחמישה אירו

"Qui, chi si fa i cazzi suoi, campa cent'anni"

במעלה הרחוב נמצא מוזיאון הנייר, המציג את התעשייה עליה התבססה כלכלת העיר במשך מאות שנים. כשחוזרים למטה, אפשר להכנס לבר שמול כנסיית סנט אנדראה, שנקרא Bar Francese, להזמין את הקינוח המקומי דליציה לימון delizia limone, משהו חמוץ מתוק וטעים טעים.

לפני שעוזבים את אמלפי, אי אפשר בלי איזה בקבוק של לימונצ'לו. או סבון מלימון. או נר מלימון. או משהו מלימון. או משהו.

פורסם בקטגוריה נוף, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *