בשונה מרוב עיירות רצועת החוף של אמלפי, יושבת העיירה ראבלו Ravello על 'אוכף' הררי, כ- 350 מטרים מעל פני הים. מיקומה המיוחד הוא זה המעניק לה את החן האלגנטי, הנאצל והמעט מרוחק שלה: נראה כי את העממיות ואת שגרת היומיום השארנו למטה, ועכשיו נתפנה למנת האריסטוקרטיות היומית המגיעה, בכל זאת, גם לנו.
קשה שלא להתאהב בראבלו, שנוסדה במאה החמישית על ידי מספר משפחות רומיות עשירות שנמלטו להרים מאימת הפולשים הברברים, והתיישבו באזור. יש בה יופי שנצבר ונערם במשך כל שנות קיומה, ונראה שהיא הצליחה לספוג ולשמר את המיטב מכל התרבויות שחלפו על פניה ושהטביעו בה את חותמן.
כדאי לבקר בשתי וילות מקסימות, כל אחת בדרכה: וילה רופולו הנמצאת בסמוך לכיכר הדואומו היא קטנה יותר וצנועה במידותיה, יש בה חצר פנימית מסוגננת, גינות פרחים ומרפסת תצפית מדהימה ממנה נשקפים נופי מפרץ סלרנו. ביקורו של המלחין ריכארד ואגנר בראבלו בשנת 1880 עמד בייסוד פסטיבל מוסיקה, המתקיים כאן מדי קיץ, כבר יותר מחמישים שנה. הפסטיבל, שבשנותיו הראשונות הוקדש למוסיקה של המלחין הגרמני הנודע, תפח בשנים האחרונות לאירוע אומנותי רב תחומי ורחב היקף, אליו מגיעים אמנים ידועים מכל רחבי העולם. גם אחינועם ניני הוזמנה להופיע בפסטיבל ראבלו 2009, הנה:
אחרי שיוצאים מוילה רופולו, אפשר לטייל בין שבילי העיירה, לעצור למנוחה ולקפה במרפסת התצפית הנעימה של מלון וילה מריה (Via S. Chiara, 2) ולהמשיך עד קצה המצוק, אל וילה צ'ימברונה, המשמשת כיום כבית מלון יוקרתי. הוילה וגניה המרהיבים הוקמו על ידי ארנסט בקט, לורד אנגלי שקנה את השטח בתחילת המאה ה-19 ושינה לחלוטין את פניו.
