סיינה: אחרי 20 שנה…

פיאצה דל קאמפו, סיינה. צילום: אריק איסקוב (2005)

לפני עשרים שנה, בחודש מרץ 1995, הגעתי בפעם הראשונה לעיר סיינה שבטוסקנה. לא הגעתי אליה במקרה: אחרי שעשיתי קורס באיטלקית במכון האיטלקי לתרבות חיפשתי מקום באיטליה בו אוכל להמשיך את הלימודים לתקופה קצרה. סימונטה סצ'רדוטי מהמכון האיטלקי שברחוב דיזנגוף נתנה לי כמה ברושורים ואני התלהבתי מבית הספר ליאונרדו דה וינצ'י שפעל אז בפירנצה, סיינה ורומא. לא יודעת מאיזו סיבה, הימרתי על סיינה, בה לא הייתי מעולם…

כשפניתי לשגרירות האיטלקית כדי לקבל את הויזה לתקופת הלימודים, נשאלתי על ידי אחד הפקידים באיזו עיר אני מתכוונת לשהות. "בסיינה?" עניתי תוך מתן דגש על סימן השאלה בסוף התשובה, שהבהיר את חששי המוצדק מהגייה מסולפת של שם העיר. "אה, סיינה… הבונבוניירה של איטליה" הייתה תגובתו המיידית של הפקיד, תגובה שגרמה לי להתמלא גאווה על בחירתי המוצלחת.

משמעותו של צירוף המלים "חום סיינה" הרשום על גבי שפופרות צבעי הגואש התבררה לי ברגע הראשון שראיתי את העיר, שנחה באצילותה המתפנקת מאות שנים: בתים חומים אדמדמים הבנויים בצפיפות על שלוש גבעות, כשהטיפוס אליהן, דרך השכונות המודרניות של העיר, מעניק חוויה הדומה לשיטוט במעלית זמן: לאט לאט מתקדמים אל העבר. למרות מאות התיירים הפוקדים אותה מדי יום, נשארה סיינה שלווה ונינוחה, כאילו החליטו כל הבאים בשעריה להיכנע ולהתמסר לקסמה וחוקיה.

הגעתי לבית הספר בסיינה מבוהלת ומפוחדת, לא הכרתי אף אחד. בית הספר ארגן לי דירה עם שלושה סטודנטים מגרמניה, בינהם בחורה מקסימה בשם סילביה שהפכה לחברה טובה. גרנו בדירה חדשה יחסית מעל אחד העמקים מול העיר העתיקה, והלכנו כל יום ברגל הליכה של 20 דקות לבית הספר, שמיקומו היה (ועודנו) בויה דל פאראדיסו, 16. הייתה לנו מורה נפלאה ויפה בשם צ'ינסיה מריוטי, שהיום משמשת כמדריכת תיירים בעיר.

sylvia6

הלימודים התקיימו במהלך ארבעה שבועות, בכל יום ארבע שעות בשעות הבוקר. בצהריים היינו הולכים לאכול ריבוליטה בטראטוריה המעולה La chiacchieraאחרי זה ירדנו לפיאצה דל קאמפו לנוח ולתפוס קצת שמש. בסופי שבוע נסענו לראות את כל הערים הטוסקניות אליהן יכולנו להגיע ברכבת או באוטובוס.

כפי שאפשר לראות בשעון שבמגדל הניצב מעל הכיכר, היה זה ה 23 במרץ 1995 בשעה 13:40.

יום חשוב לכל הדעות. קיבלתי מהבנות איתן למדתי בכיתת האיטלקית זר של צבעונים לרגל יום הולדתי ה-28.

אז לרגל עשרים שנה לביקורי הראשון בסיינה ולרגל יום הולדתי החל היום, קבלו ממני מתנה: מסלול הליכה בעיר המקסימה והמיוחדת הזו.

מסלול הליכה בסיינה

כשאתם מגיעים לסיינה עם הרכב, התקדמו ועלו לפי השילוט אל הצ'נטרו Centro או לפי השילוט Stadio, כלומר האיצטדיון. ליד האיצטדיון תוכלו להחנות את הרכב בחניון שנקרא Parcheggio Stadio.

הכתובת של החניון בסיינה: Viale del Stadio Comunale, Siena

המסלול המוצע הוא רגלי ומעגלי, מוביל מהחנייה עד לכיכר הקאמפו, ממשיך אל הקתדרלה (דואומו), ובסוף הסיור יחזיר אתכם לחנייה.

ליד האצטדיון, בקצה של Viale dei Mille, נמצאת בזיליקת סן דומניקו (Basilica di San Domenico), ממנה תוכלו להתחיל את שיטוטכם הרגלי בעיר. ליד הבזיליקה נמצאים שירותים ציבוריים.

הבזיליקה הגדולה הוקמה בין השנים 1226-1465 ומשמשת כמרכז המסדר הדומניקני בסיינה. בכנסייה נמצאים שרידיה של פטרונית העיר קתרינה בנינקאזה (קתרינה הקדושה מסיינה, שהייתה פילוסופית, פעילה פוליטית דתית ומיסטיקאית קתולית וחיה בין השנים 1347-1380). הבית של קתרינה, אליו תגיעו בסוף הסיור, שכן בסמוך לכנסיה. מסופר כי קתרינה הקדישה עצמה לישו, חוותה אקסטזות, ראתה חזיונות וקיבלה את פצעי הסטיגמטוס. בתקופת המגפה השחורה לא היססה מלעזור לחולים ולמצורעים והייתה זו ששכנעה את האפיפיור גרגוריוס ה-11 לשוב לרומא מגלותו באביניון. קתרינה מתה ברומא והוכרזה כקדושה ב-1461. בקפלה המוקדשת לקתרינה נמצאת יצירתו של הצייר סודומה, 'האקסטזה של סנטה קתרינה'. פנים הכנסיה פשוט, ובנוי מאולם אחד ללא אגפים נוספים, המקורה תקרת עץ.

לאחר הביקור בבזיליקה רדו אל מרכז העיר דרך ויה דלה ספיינצה Via della Sapienza, והמשיכו ישר. כשאתם יורדים במורד הרחוב תראו בדרך, בין הבתים, (מימין) רחוב אחד יפהפה היורד בתלילות – זהו רחוב Costa sant'Antonio, לכאן תגיעו לקראת סוף המסלול… ממשיכים ישר על ויה דלה ספיאנצה ועולים למעלה דרך רחוב Costa dell'Incrociata אל הרחוב הראשי ואל פיאצה סלימבני (Piazza Salimbeni) הנמצאת ממש ממול.

בפיאצה סלימבני ניצבים שלושה ארמונות משלוש תקופות: ממול, ארמון סלימבני הגותי, מימין, ארמון ספנוקי הסימטרי מתקופת הרנסנס, ומשמאל – ארמון טנטוצ'י המקושט והתיאטרלי יותר מתקופת הבארוק. ליד ארמון טנטוצ'י נמצא סניף בנק – 'מונטה דיי פאסקי די סיינה': קבוצת אנשים מהעיר סיינה ייסדה מקום אליו התרכז הכסף שהגיע לעיר מהרועים שבכפרים. בשנת 1472 הפך ה'מקום' לבנק של משפחת סלימבני. העיר סיינה, שהוקמה על ידי האטרוסקים, הייתה בימי הביניים עיר מדינה עצמאית ועשירה, שסחרה עם ארצות וחצרות מלוכה מאירופה. כאן נוצר רעיון ה "בנק", Banca – מאיטלקית: ספסל, עליו היו יושבים הטלרים, שומרים על הכסף ומלווים בריבית… עד היום קיימים בסיינה שני רחובות שמזכירים בשמם את תקופת הזוהר הפיננסית של העיר: Via banchi di sopra, Via banchi di sotto, דרך הבנקים העליונה והתחתונה.

מפיאצה סלימבני פנו שמאלה (כשגבכם אל הכיכר והפסל) ולכו במורד ויה באנקי די סופרה עד פיאצה דל קאמפו. בדרך המקסימה עוברים חנויות מעצבים יוקרתיות ומגדניות מופלאות כמו קונדיטורית Nannini, בה מומלץ לטעום פנפורטה Panforte, עוגה עגולה וכבדה האופיינית  לסיינה, מלאה בפירות יבשים, צימוקים, שוקולד, אגוזים ושקדים, או לעצור בגלידריה המעולה GROM, שבשונה מכל הגלידריות, הגלידה כאן לא מוצגת לראווה אלא חבויה בתוך מיכלי נירוסטה (Via banchi di sopra מספר 11/13).
בסוף הירידה מגיעים אל צומת רחובות בה נמצאת הלוג'ה דלה מרקנציה Loggia della mercanzia, מרפסת עם עמודים מסיביים, כשעל כל עמוד פסל של קדוש – אלו הם הקדושים סן פייטרו וסן פאולו וכן שלושה קדושים שהם פטרוני העיר. התקרה מעוטרת בציורי 'גרוטסקות', שהיו אפנתיות בתקופת הרנסנס וקישטו בדרך כלל מבני ציבור חשובים. ה'לוג'ה', ששימשה כמרכז חיי המסחר, הוקמה בנקודת המפגש בין שלוש הדרכים החשובות שיצאו מהעיר: ויה בנקי די סופרה הובילה צפונה אל פירנצה, ויה בנקי די סוטו הובילה דרומה אל רומא, וויה דלה צ'יטה היא הדרך שיצאה מסיינה מערבה לכיוון הים.

אתם עומדים עכשיו קרוב מאד לליבה הפועם של העיר, הלא היא פיאצה דל קאמפו (Piazza del Campo) אך כדאי להתאפק ולא להציץ בפתחים המקומרים שבין הבתים המקיפים את הפיאצה אלא לפנות שמאלה ברחוב Via banchi di sotto, להמשיך בו עד רחוב Rinaldini, משם לפנות ימינה ולהגיע אל הכיכר, שנפרשת כעת במלוא הדרה לנגד עיניכם. שימו לב: לשכת התיירות של סיינה נמצאת בתוך הכיכר, ב Piazza del Campo, 56.

פיאצה דל קאמפו מוקפת בבניינים מהמאה ה-13, תקופת תור הזהב של סיינה. זוהי ללא ספק אחת הכיכרות היפות ביותר בעולם. הכיכר, הנמצאת בנקודת המפגש בין שלוש הגבעות עליהן שוכנת העיר סיינה, בנויה בצורת מניפה, מרוצפת לבנים חומות אדומות ומוקפת ארמונות שנבנו בתקופות שונות אך עם זאת יוצרים הרמוניה ארכיטקטונית. בעבר היה כאן שדה פתוח וירוק (Campo) בו התכנסו סוחרים ונערכו שווקים וירידים. צורתה העכשווית התגבשה באמצע המאה ה-14, עת רוצפה הכיכר בלבני טרקוטה (חימר שרוף) אדומות המסודרות כשדרת דג. הכיכר מחולקת לתשעה חלקים, זכר ל"ממשלת ה-9", תשעת נבחרי הציבור ששלטו בסיינה בין השנים 1287-1355, שהייתה תקופת 'תור הזהב' של סיינה כעיר מדינה עצמאית.

פעמיים בשנה, ב-2 ביולי וב-16 באוגוסט נערך בכיכר מרוץ הסוסים המפורסם הנקרא הפאליו, בו מתחרים זה בזה רוכבי סוסים המייצגים את הקונטראדות, הלא הן 17 רבעי העיר. לכל קונטראדה יש שם משלה, תלבושת ייחודית, מוזיאון, כנסייה, חיי חברה, תהלוכה אופיינית ודגל עם סמל של בעל חיים, המייצג אחת מתכונות של העיר סיינה: זאבה (מייצגת נאמנות), פנתר (תעוזה), דרבן (חדות), ג'ירפה (אלגנטיות), אווזה (פקחות), נשר (רוח לחימה), חלזון (זהירות), צב (עקשנות), ינשוף (חוכמה) ועוד.

כל קונטראדה מיוצגת במירוץ על ידי רוכב סוסים מקצועי שנשכר על ידה ואלו אמורים להקיף את הכיכר שלוש פעמים במינימום זמן. הסוס המנצח, לא חשוב אם יש עליו רוכב או שמא נפל באחת ההקפות, מביא את הפרס – פאליו – (סמרטוט) לרובע הזוכה. ביום התחרות הופכים מרפסותיהם וחלונותיהם של הארמונות סביב הכיכר ל'יציעים', מהם משקיפים ברי המזל על התחרות.

נחזור לאתרים המקיפים את הכיכר:

בנקודה הגבוהה ביותר של פיאצה דל קאמפו נמצאת פונטה גאיה (Fonte Gaia) מזרקת השמחה. השמחה הייתה על שום הצלחתו של ג'אקומו ואני, אחד משליטי העיר, להעביר מים בעזרת אקוודוקטים תת קרקעיים (הנקראים bottini) ממקורות המים שבאזור גבעות הקיאנטי אל הפיאצה. ג'אקומו (שכונה אחר כך ג'אקומו דל'אקווה – 'ג'אקומו של המים') בילה שמונה שנים בחפירת המנהרות ובסביבות שנת 1342 הושלמה המלאכה. אנשי סיינה ערכו מסיבה גדולה לכבוד האירוע והקימו מזרקה בדיוק במקום אליו הגיעו המים. את המזרקה קישט הפסל יאקופו דלה קווארצ'ה בלוחות ועם תבליטים שיש, שנמצאים כיום במוזיאון פאלאצו פובליקו הסמוך לכיכר. במזרקה עצמה נמצאים העתקי הפאנלים שנוצרו במאה ה-19.

בחזית פיאצה דל קאמפו  נמצא ארמון העם, פאלאצו פובליקו (Palazzo Pubblico). המבנה הוקם בשנת 1310 על ידי 'ממשלת ה-9' (אותם תשעת נבחרי הציבור ששלטו בסיינה). זהו ארמון חילוני (כלומר, מבנה ציבורי שלא לצרכי דת), ששימש דגם לשאר ארמונות העיר. למעשה, נחקק חוק שחייב את שאר הארמונות להיות זהים לארמון זה אך רק ארמון אחד הניצב ממול, שומר על מבנה ממש זהה. ארמון העם נבנה בסגנון גותי מקומי: בחזית, המחולקת לשלוש קומות, שורות של חלונות בעלי קשת מחודדת בהם שני עמודים המחלקים כל חלון לשלושה חלקים. לבני טרקוטה מגבעות סיינה נותנות לארמון (ולמעשה לשאר בתי העיר) את צבעו החום-אדמדם המיוחד. עם השלמת המבנה עברו שליטי העיר להתגורר בו והזמינו ציירים ופסלים לקשט ולפאר את פנים הארמון.

משמאל הארמון ניצב 'טורה דל מאנג'ה' (Torre del Mangia), מגדל פעמונים שנבנה על ידי האחים מוצ'ו ופרנצ'סקו רינאלדו בין השנים 1338 – 1348. גובה המגדל 88 מטרים, ובו 505 מדרגות, המעניקות למי שיטפס בהן למעלה הזדמנות לראות את נופיה היפהפיים של העיר וסביבותיה. כינויו של המגדל, 'מאנג'גואדאני' – mangiaguadagni), ניתן לו על שם הכינוי שניתן למפעיל הפעמון הראשון, עליו נאמר  'זה שאוכל את מה שהרוויח'. הכניסה למגדל עוברת  דרך החצר הפנימית היפהפיה של הארמון.

למרגלות המגדל, בחזית הארמון, נמצאת 'קאפלה די פיאצה' (Cappella di Piazza), הקאפלה של הכיכר, שהוקדשה למריה ונבנתה כאות תודה על עצירת המגפה השחורה, שהשמידה יותר ממחצית אוכלוסיית העיר בין השנים 1328-1348.

פאלאצו פובליקו משמש כמשכן למוזיאון העירוני (Museo civico), המכיל כמה מיצירות המופת של ציירי אסכולת סיינה, בהן 'מפת העולם' ו'האלגוריה על הממשל הטוב והממשל הרע' של אמברוג'ו לורנצטי (1338), ה'מאסטה' ו'הפרש גווידוריצ'ו מפוליאנו' של סימונה מרטיני, 'חיי הבתולה' של תדאו דה ברטולו ועוד.

מאחורי כיכר הקאמפו נמצאים בית הכנסת והגטו של סיינה (Vicolo delle Scotte, 14). צאו מפינת הכיכר רחוב Via dell Porrione ולכו ישר עד שתגיעו לפתח נסתר בין הבתים, (מימין לכתובת Via del Parrione 16) הכנסו ורדו בסמטה הצרה הזו שנקראת Vicolo delle Scotte, עד שתגיעו אל מספר 14, שם תראו את בית הכנסת שהוקם בשנת 1786 בלב הגטו של סיינה.
בשנת 1571 הוכרחו כל היהודים בעיר וסביבותיה להתגורר בגטו, שהוקם מאחורי הפיאצה דל קמפו, והם התגוררו כאן עד שנת 1859. כל היהודים, ללא קשר להכנסתם או מעמדם, נצטוו לעבור ולחיות בתוך תחומי הגטו. הם נאלצו ללבוש בגדים מיוחדים: כובע צהוב לגברים וצעיף לנשים. נחקקו (כמו בשאר גטאות איטליה) תקנות אנטישמיות, נאסרה עליהם מעורבות במגזר הבנקאי ואפשרו להם להתפרנס רק ממסחר של מוצרים ובגדים מיד שנייה. כיום חיים בסיינה כמאה יהודים הרשומים בקהילה (אך יתכן שיש גם סטודנטים ישראלים, שכן בסיינה נמצאת אוניברסיטה לזרים).

משמאל לדלת הכניסה יש שני שלטי זיכרון באיטלקית. השלט העליון הוא לוח זיכרון שהוצב כאן בשנת 1948, ומציין את שמות 14 היהודים שנשלחו מכאן להשמדה בשואה ולא שבו. השלט התחתון הוא לוח זיכרון שהוצב במקום בשנת 1999, במלאת 200 שנה לטבח של 13 מיהודי סיינה, שנרצחו כאן ב 28 ביוני שנת 1799, ע"י קבוצה אנטישמית בשם 'ויוה מריה'.

ועכשיו אחרי שהוצאתי לכם את התיאבון:

ארוחת צהריים!!!

ממשיכים לרדת למטה לרחוב דרך השער ופונים שמאלה ברחוב via salicotto ואז יורדים ימינה דרך 'מעבר שוק הדגים' Passaggio di Pescheria, עד לרחבת השוק, המתקיים כאן מדי בוקר. מבחינת התמצאות, שימו לב שאתם נמצאים כרגע באחוריים של ארמון פאלאצו פובליקו ומגדל הפעמונים 'טורה דל מאנג'ה'. לפני שנכנסים למסעדה גשו לקצה הרחבה לתצפית נהדרת על כל העמק ואז חזרו למסעדת 'לה פינסטרה' La Finestra הנמצאת ממש ליד השוק. (שימו לב – יש שתי מסעדות קרובות זו לזו, אני מכירה את לה פינסטרה לכן ממליצה עליה אך ייתכן מאד שגם השנייה טובה לא פחות).

במסעדת לה פינסטרה (שזה באיטלקית "החלון") אתם חייבים, אבל ממש חייבים לאכול לפחות כמנה ראשונה את המנה שנקראת ריבוליטה Ribollita שזה המרק המקומי המהמם (והצמחוני) – מדהים. בהזדמנות זאת סליחה שאני חופרת כבר פעם שנייה בעניין הריבוליטה, מבטיחה שתגיע בקרוב גם הפעם השלישית. וכמובן שיש כאן גם פסטות וביסטקה וסלטים ומה שאתם רוצים.

Ristorante La Finestra, Piazza Mercato, 14

אחרי שסיימתם חזרו לכיכר לצורך המשך המסלול:

כשאתם עומדים כשגבכם אל המגדל ומביטים אל כל החזיתות של הארמונות המקיפים את הכיכר, צאו ופנו דרך הפינה השמאלית אל רחוב ויה די צ'יטה Via di citta והמשיכו משם בכיוון  הדואומו.

כמה כתובות מומלצות בויה די צ'יטה: Antica Drogheria Manganelli, Via di Città 71-73. זוהי חנות ממתקים היסטורית מהממת, המוכרת מתוקים כבר מ-1879. במספר 89 נמצאת האקדמיה למוזיקה השוכנת בארמון קיג'י סאראצ'יני – שווה להציץ לחצר היפהפיה עם הבאר. במספר 95 נמצאת מעדניה לאוהבי בשר: De Miccoli, אפשר לקנות כאן סנדביצ'ים ויין…

פנו ימינה מויה די צ'יטה (הפנייה ימינה היא ליד Bar Caffe L'Accademia שברחוב ויה די צ'יטה מס' 103 בערך)  אל רחוב שנקרא Via del Castro והגיעו אל הדואומו. אל תחמיצו את החזית המדהימה שאותה לא רואים מיד בהתחלה כי מגיעים מהצד. כדי להגיע לחזית פנו שמאלה והקיפו את המבנה עד שתגיעו לחזית, אבל לפני זה  – אם אתם רוצים להיכנס לתוך אחד המבנים, צריך לקנות כרטיסים בקופה (Biglietteria / Tickets Office) הנמצאת מימין לפתח ממנו יורדים במדרגות המובילות אל בית הטבילה.

לינק לשעות פתיחה ומחירי כניסה לדואומו, למוזיאון, לעלייה לתצפית, לבית הטבילה:

אם רוצים להיכנס לכל המכלול (כניסה לדואומו, כניסה לבית הטבילה, כניסה למוזיאון כולל האפשרות לטפס לתצפית מהחזית הלא גמורה של הכנסייה) אפשר לקנות כרטיס הכל כלול שעולה 12 יורו לאדם.

מוזיאון יצירות הדואומו (Museo dell’opera del Duomo) מציג את הפסלים שהוצבו בחזית המקורית של הדואמו, של ג'ובאני פיזאנו ויאקופו דלה קוארצ'ה, פסל 'המדונה והילד' של דונטלו ואחת היצירות החשובות ביותר של הצייר דוצ'ו די בואנינסנייה, 'המאסטה'. עבודתו של דוצ'ו מציגה את הסגנון הביזנטי-ימי ביניימי במלוא הדרו: ה'מאסטה' היא מעין סיכום של הציור הדתי-מסורתי של המאה ה-13 בטוסקנה. במוזיאון יצירות נוספות של ציירים מאסכולת סיינה. הביקור במוזיאון כולל אפשרות לטיפוס על החזית הלא גמורה של הדואומו (בצילום למטה), משם נשקפים נופיה המדהימים של סיינה וסביבותיה. המוזיאון שוכן במקום בו היה אמור להבנות האגף הימני של הדואומו 'החדש', שבנייתו, כאמור, לא הסתיימה מעולם.

הדואומו של סיינה הוא אחד המבנים היפים ביותר באיטליה. תהליך הבנייה המורכב של כנסייה רומנסקית-גותית זו ארך כמאתיים שנה: הבניין הנוכחי נבנה במאה ה-12, אך לא הושלם עד סוף המאה ה-14. בתחילת המאה ה-14, כשהייתה סיינה בתקופת הזוהר שלה, הוחלט לזנוח את שלד הדואומו הקיים ולהקים מבנה מפואר הרבה יותר, כנסייה שגודלה יאפיל על זו של פירנצה, אויבתה המושבעת של סיינה. העבודות החלו בשנת 1339 בצורה מהירה וללא הפרעות. נבנתה החזית, אותה ניתן לראות כיום כקיר בלבד ממזרח לדואומו. גודלה של החזית יכולה לתת מושג על התכנית הגרנדיוזית של הדואומו החדש שתוכנן: ברחבה שבין חזית זו והדואומו הנוכחי ניתן לראות על הרצפה את סימני העמודים, שהיו אמורים לתמוך באגף המרכזי של הכנסייה. התוכניות הגדולות הופסקו בפתאומיות בשנת 1348, בעקבות התפרצותה של המגיפה השחורה שגרמה לאבדן של למעלה ממחצית מהתושבים ולמחסור בכסף עקב התמוטטות הבנקים בסיינה. בסוף אותה מאה הוחלט לשוב אל התוכנית המקורית של הדואומו מהמאה ה-12, שחזיתו פונה לצד דרום.

הקיפו את המבנה של הכנסייה כדי שתכנסו מהכניסה הראשית, מהחזית המרהיבה. 

לפני שנכנסים כמה מלים על כיכר הדואומו: הכיכר פונה אל בית החולים 'סנטה מריה דלה סקאלה' Ospedale santa maria della scala, מוסד שהוקם במאה העשירית לטובת עולי רגל, עניים וחסרי בית, הפך למרכז בעל חשיבות כלכלית ופוליטית במאה ה-14 וה-15 ובהמשך עבר לשליטת העירייה, שחששה מעליית כוחו והשפעתו. כיום, לאחר שיפוצים שנערכו במבנה במהלך שנות ה-90, הפך למתחם מוזיאלי המציג תערוכות מתחלפות. מסביב לכיכר נמצאים גם ארמון הבישוף ובניין הפרפטורה.

בחזרה למבנה הדואומו: הוא מצופה בפסי שיש לבן ושחור מבחוץ ומבפנים, לצידו ניצב מגדל פעמונים מרובע, אף הוא מצופה פסי שיש. את החלק התחתון של חזית הכנסייה, בה שלושה שערי כניסה המקושטים בפסלים, עמודים מגולפים, תבליטי ותגליפי שיש, עיצב ג'ובאני פיזאנו.

החלק העליון של החזית נבנה מאוחר יותר, אך המשיך את הרוח הגותית של היצירה.

פנים הדואומו המדהים מעוצב ומקושט לא פחות מחיצוניותו:

עמודים עצומים מעוטרים בפסי שיש לבן ושחור.

הרצפה המכוסה כולה תחריטי גרפיט המתארים סצנות מהתנ"ך ומהברית החדשה. בתחריט הנראה פה למטה מוצגת במרכז המעגל סיינה כעיר הגדולה והחשובה ביותר כשסביבה ערים אחרות: רומא, פירנצה, פרוג'ה, ויטרבו, פיזה, לוקה ועוד. (הזאבה והתאומים מצויירים כאן בהקשר של סיינה מכיוון שלפי האגדה, הקים את העיר סיינה סניוס, בו של רמוס).

עוד יצירות מעניינות בכנסיה (בתמונה למעלה): הפולפיט – דוכן ההטפה, מעשה ידי הפסל ניקולה פיזאנו, שעיצב את סיפור הבשורה בתבליטי שיש. בקפלת יוחנן המטביל נמצא פסלו של דונטלו, שעיצב את יוחנן הכחוש והריאליסטי ברגע גסיסתו, לפני מאסרו על ידי הרומים. על הקיר מימין לקפלת המדונה של הנדרים הקטנה והמוזהבת שעיצב ברניני, תולים אנשים כל מיני חפצים שאיתם הם מודים למריה על הנסים והנפלאות שקרו להם בעזרתה, כמו אחרי הולדת תינוק, הנצלות מתאונות, זכייה בפאליו או בכדורגל.

בספריית פיקולומיני (בצילום למעלה) הנמצאת מצד שמאל של האגף המרכזי (כשפניכם אל שולחן המיסה), נמצאים ציורי קיר של הצייר פינטוריקיו, שצייר סצנות מחייו של האפיפיור פיוס ה-2, שהיה לפני כן הארכיבישוף של סיינה.

כשתצאו מהכנסייה, כשגבכם אל החזית המפוארת שלה, פנו שמאלה ושוב שמאלה והקיפו את הכנסייה עד שתגיעו למדרגות תלולות.

רדו בזהירות במדרגות עד שתגיעו לחזית הלא גמורה של בית הטבילה (בצילום למעלה).

בית הטבילה נמצא מתחת לאפסיס של הדואומו (הגישה מן המדרגות שליד מוזיאון יצירות הדואומו) ונבנה בתחילת המאה ה-14. חזיתו הגותית (1382) לא הושלמה מעולם. בתוך בית הטבילה נמצא אגן טבילה יפהפה, המכוסה לוחות ריקועי נחושת המתארים סצנות מחיי יוחנן המטביל. את הלוחות יצרו יאקופו דלה קוארצ'ה, דונטלו, לורנצו גיברטי וג'ובאני טורינו.

משם, כשגבכם לחזית בית הטבילה (שגם בנייתה מעולם לא הסתיימה) פנו ימינה ומיד שמאלה בסמטה מקורה לרחוב Vicolo di diacceto, ממנו תוכלו להשקיף מעל רחוב פונטברנדה היפה. המשיכו עד שתגיעו לעוד מעבר מקורה שנמצא בצד שמאל, שיביא אתכם אל via della Galluzza, שם נמצא ביתה של קתרינה פטרונית העיר. הבית שבו נולדה נרכש על ידי עיריית סיינה במאה ה-15 והפך לכנסייה. כיום נמצאות במקום מספר קפלות, ובהן יצירות אמנות המוקדשות לחיי הקדושה.

רחוב Galluzza הופך בהמשכו ל- Costa Sant'Antonio (זוכרים? הצצתם בו מלמעלה בתחילת הסיור…)

ולסיום המלצה!!! אם רעבים ועכשיו כבר ערב… ברחוב קוסטה סנט'אנטוניו Costa Sant'Antonio, 4 נמצאת טרטוריה קטנה ונהדרת הנקראת La Chiacchiera, המגישה מאכלים מקומיים מסורתיים. המקום פתוח בצהריים בין השעות 12:00-15:30 ומשבע בערב ועד חצות. מומלץ לסיום היום. אם יש מקום, כדאי לכם לאכול שם. אתם כבר יודעים מה.

מכאן תוכלו לחזור שני צעדים למטה (בכיוון המדרגות ושני העמודים מהבטון) ופנו דרך פתח קטן בין הבתים, המוביל דרך רחוב  Vicolo di Camporegio אל רחבת כנסיית סן דומניקו, ומשם לחנייה.

 

+

מלונות מומלצים בסיינה וסביבותיה:

Palazzo Coli Bizzarrini בתוך העיר

nh excelsior בתוך העיר

Aia Mattonata Relais מחוץ לעיר

Castello Banfi מחוץ לעיר

+

מלונות מומלצים באזור קיאנטי וסן ג'ימיניאנו:

בין סיינה וסן ג'ימינאנו ממליצה על מלון מקסים בעיירה קולה די ואל ד'אלזה שנקרא פלאצו סן לורנצו

Relais Borgo Petrognano ברברינו די ואל ד'אלזה

Villa I Barronci סן קשאנו אין ואל די פזה 

Villa Il Poggiale סן קשאנו אין ואל די פזה 

Chianti Village Morrocco טברנלה אין ואל די פזה

Hotel Palazzo Squarcialupi קסטלינה אין קיאנטי

Villa Bordoni גרבה אין קיאנטי

Romantik Hotel Monteriggioni מונטריג'וני

Palazzo Leopoldo ראדה אין קיאנטי

 

+

טיול מודרך בטוסקנה בדגש אומנות עם ד"ר אפי זיו הכולל גם סיור בסיינה, ייערך בחודש יוני 2015

+

 

פורסם בקטגוריה נוף, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

תגובה אחת בנושא סיינה: אחרי 20 שנה…

  1. Default avatar מאת ארז ליאור‏:

    יופי של כתבה, תודה רבה על המידע והחוויות האישיות. מתכוונים ליישם את ההמלצות בקרוב מאד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *