מוליזה: יופיה אינו ידוע

כרמי Cantine D'uva בלארינו, מוליזה. צילום: דלית קצנלנבוגן

בכל פעם שאני נוסעת לאיטליה אני שואלת את עצמי, האם נותרו בה אזורים נטולי תיירים? מקומות נידחים באמת, שגם אם אטייל בהם יומיים שלושה לא אפגוש נפש תייר, שלא לדבר על תייר ישראלי? הרי פינות החמד הנסתרות והשמורות ביותר של איטליה הופכות בן רגע מסוד כמוס למתקפת צ'רטרים ויחסי ציבור, כתבות בעיתונים ורכבות אוויריות ליעד, שהיה עד כה ידוע רק למעטים בלבד.

נדמה לי שגיליתי אזור כזה, ואני מתכוונת לחבל מוליזה, הנמצא בדרום מרכז איטליה. את ברק לב אני פוגשת בעיר קאמפובאסו, בירת החבל. המרץ וההתלהבות שהוא מפגין מדבקים, ומהווים ניגוד מרשים לנמנומה של העיר עצמה. נדמה שהאתגר שלקח על עצמו, לגלות לעולם את יופיה הלא ידוע של מוליזה, נתפר ממש לאנרגיות המתחדשות שלו. הדיבור שלו מהיר ומדלג בקלילות בין איטלקית, עברית ואנגלית, שיתוף הפעולה והחיבור שלו עם חקלאים, תיירנים, מסעדנים ויצרני מזון מקומיים מעורר השתאות: נראה שהוא רותם כל אחד ואחת מהם למשימה, ממנה ייצאו כולם נשכרים.

לב (33) הגיע לכאן בעקבות אשתו אנטונלה זולו, ילידת מוליזה. לאחר שנים בהם טיילו השניים ברחבי העולם ותקופת מגורים ברומא החליטו השניים לחזור למחוז ילדותה של אנטונלה. לב התאהב באזור הבתולי ויחד הקימו את קולידור, חברה העוסקת ביזמות תיירותית במוליזה ומציעה קשת רחבה של סיורים ופעילויות ייחודיות, תוך שימת דגש על תיירות בת קיימא.

 Foto: Fabio Coppi

אחד המיזמים הראשונים של לב היה שיתוף הפעולה עם פרנצ'סקו טופאנו, בכיר לשעבר בחברת הרכבות האיטלקית שעבד עשרות שנים במילאנו. לאחר פרישתו לגימלאות חזר טופאנו למוליזה מכורתו וגילה מסילות רכבת שוממות וצעירים משועממים. התמעטות האוכלוסיה בכפרים הקטנים של מוליזה והגירתם של התושבים לערים גרמה להפסקת פעילות הרכבות באזור, אך התשתית המעולה של מסילות הרכבת והנופים עוצרי הנשימה בהם נסעה בעבר, הציתו את דמיונם של השניים.

הם חכרו רכבת ישנה ויצרו סדרה של סיורי רכבות שפועלות בקו איסרניה (מוליזה) > סולמונה (אברוצו). לאורך מסלול הנסיעה ארגנו פעילויות מגוונות כמו טעימות מאכלים ויין מקומי במהלך הנסיעה, מפגש עם מוזיקאים ולהקות פולקלור, ארגון שווקי אוכל בתחנות הרכבת וסיורים בכפרים העתיקים ובשמורות הטבע שמסילת הרכבת חוצה בדרכה.

סיורי הרכבת זוכים להצלחה רבה ולשיתוף פעולה מעורר השתאות עם גורמי תיירות רבים, שרק חיכו להזדמנות. רכבת ההפתעות הזו, שטופאנו מכנה 'הרכבת הטרנס-סיבירית של איטליה', עוברת בנופים הירוקים והמרהיבים של מוליזה בדרכה צפונה אל חבל אברוצו, ואם כבר הגעתם אל אברוצו, אל תחמיצו ביקור בעיירת הסקי פסקוקוסטאנצו, עם גרמי מדרגות פרחוניים שלא ראיתם באף מקום באיטליה, ובסולמונה, 'עיירת הקונפטי', המפורסמת בשזירת ממתקי הקונפטי (Confetti), המכונה אצלנו דרז'ה, שקדים מצופים סוכר) לפרחים צבעוניים.

העובדה שלא שמעתם על מוליזה אינה מפתיעה: יחסית למחוזות אחרים באיטליה אין כאן כמעט תיירים, ונראה שעובדה זו גם לא מאד מפריעה למישהו, כי אין כאן גם הרבה אנשים. אם חיפשתם פסטורליה, הגעתם למקום הנכון: מוליזה היא ארץ של רועים, אזור חקלאי מרובה גבעות וכרי מרעה ירוקים, המשתרע בין הרי האפנינים ממערב וחופי הים האדריאטי ממזרח. האזור כולו חרוץ ב'טראטורי' (Tratturi), רשת שבילים שסימנו במשך מאות שנים עדרי הצאן והבקר שחצו את מוליזה: אלו נדדו בסוף הסתיו דרומה, אל שדות המרעה החמים של חבל פוליה, וחזרו צפונה לרכסי האפנינים של אברוצו לקראת עונת הקיץ. מוליזה היא גם ארצם של הסמניטים, שבטים קדומים שישבו בדרום מרכז איטליה עוד לפני הכיבוש הרומי, אך היו אלו דווקא הרומים שהסדירו את השימוש הציבורי בשטחי מרעה, כשחוקקו חוקים חקלאיים ששמרו על יציבותם וביטחונם של מסלולי הנדידה העונתיים. אחרי נפילת האימפריה הרומית והתדרדרות המצב הביטחוני הלכו השבילים וננטשו בהדרגה, אך חזרו לשימוש בימי הביניים המאוחרים, תחת שלטונם של הנורמנים ובמיוחד הודות לפעילותם של המנזרים הבנדיקטינים באברוצו, שקידמו את גידול הכבשים ופיתחו את תעשיית הצמר.

תיירים מתייחסים למוליזה קצת כמו עדרי הצאן: חולפים בה בדרכם למחוזות דרומיים אחרים כמו קמפניה ופוליה, מתעכבים בה חצי יום ואולי לילה וממשיכים בדרכם, מאמצים בחום את רעיון המעבר, הנדידה והתנועה עצמה, אך אינם מתמקדים ביעד כזה או אחר. למרות זאת, זוכה המורשת הייחודית של שבילי נדידת המרעה לעדנה מסוימת בשנים האחרונות דרך פעילויות שימור, שילוט ובעיקר העלאת המודעות לערכם ההיסטורי: שבילי ה'טראטורי' של פעם משמשים היום למסלולי רכיבה על סוסים, טרקים, רכיבה על אופניים, רכבי שטח ועוד.

חבל מוליזה הוא כמעט הקטן שבמחוזות איטליה וגם הצעיר שבהם: עד 1963 השתייך מנהלתית לחבל אברוצו ובשנת 1970 קיבל מעמד עצמאי. במחוז מתגוררים רק כ-300 אלף איש והוא מיושב בדלילות, מה שמשאיר המון מקום לטבע בכבודו ובעצמו. שליש מתושבי מוליזה מתגוררים בשלוש הערים המרכזיות: קאמפובאסו (בירת המחוז), איסרניה וטרמולי, הנמצאת על חוף הים האדריאטי. לחובבי ערים אציין שהן אינן 'העניין המרכזי' בביקור במוליזה, אלא דווקא מה שביניהן: הנופים, העיירות העתיקות הקטנות ושמורות הטבע.

אחת התופעות המעניינות היא השפעת התדלדלות האוכלוסייה המקומית על כפרי הגבעה העתיקים, שהולכים והופכים עם הזמן לעיירות רפאים: האוכלוסייה המתבגרת מעתיקה את מגוריה לשכונות חדשות והצעירים עוזבים לטובת חיפוש עבודה בערים. בתוך הריק שנותר בכפרים נכנסים יזמים נמרצים שקונים את הדירות, משפצים אותן מהיסוד, הופכים אותן לחדרי אירוח ומשכירים אותן לתיירים. לעתים נרכשות מספר דירות המפוזרות ברחבי הכפר, ונוצר משהו חדש, שילוב בין בית למלון. הרעיון, המכונה 'אלברגי דיפוזי' Alberghi Diffusi, הולך וצובר תאוצה בכל רחבי איטליה ומפיח רוח חיים בעיירות הגבעה העתיקות וכך ניתנת לתייר אפשרות למפגש בלתי אמצעי עם נשמת המקום ואורח חיי תושביו. שתי דוגמאות לעיירות כאלו הן פסקה, הנמצאת ממערב לאיסרניה, וגווארדירג'ה.

פסקה היא גיבוב מקסים של בתי אבן המטפסים על גבעה בגובה 730 מטרים. רוב הבתים, בעיקר אלו הנמצאים למעלה למרגלות שרידי המצודה, ננטשו, אך עדיין עומדים על תילם ומעניקים את התחושה שהכפר כולו קפא בזמן: תוכלו לטייל בין סמטאות ומדרגות, שערים וקמרונות, ולהציץ דרך דלתות הכניסה אל החללים פנימיים של הבתים, שעשב מכסה את רצפתם. כשיורדים מפסקה ונוסעים מערבה בכיוון קאמפובאסו, מבחינים בכנסיית מריה אדולורטה הניאו-גותית, הבולטת בגודלה ובסגנונה המיוחד. המקום הפך מוקד עלייה לרגל ומומלץ לנצל עובדה זו ולעצור להפסקה קצרה בנסיעה, ליהנות מהנוף הפתוח והאספרסו הקצר בבר. מכאן ממשיכים מזרחה אל גוארדירג'ה, עיירת גבעה השוכנת על מורדותיו של רכס הרי מאטזה Matese, ששלטה בעבר על המערבי שבשבילי המרעה.

20131024_121252_renamed_25818

בתים

כיום העיירה כמעט נטושה, אך מיקומה, על גדת ערוץ קניוני עמוק וירוק, מעניק למטייל בה אפשרות לתצפיות על נופים יוצאי דופן. מהעיירה אנחנו ממשיכים אל חווה מבודדת ובה רפת קטנה ושש פרות, בה מייצרים גבינות בשיטות הכי ביתיות שניתן להעלות על הדעת: הסבתא מרתיחה חלב טרי בסירי ברזל עצומים ליד האח שבמטבח, האם מסננת את הריקוטה למיכלי פלסטיק והתינוק ישן בעריסת עץ, מעליו תלויים כדורי גבינת קצ'וקבלו צהובים ועגלגלים. רשימת ההזמנות לגבינות, המיוצרות ונמכרות עוד באותו היום בכפרי האזור, סגורה.

רבע שעה נסיעה מזרחה ויותר מאלפיים שנה אחורה, ואתם מטיילים בין שרידיה השמורים היטב של העיר הרומית Sepinium, ששימשה למעשה תחנת מנוחה, מסחר ו'תדלוק' עבור הרועים ועדריהם לאורך שבילי ה'טראטורי'.

לעומת עיירות הגבעה הנטושות, העיירה אניונה עשויה להראות לכם כמו מטרופולין שוקק. היא יושבת בגובה 840 מטרים בלב הרי האפנינים ומכונה 'עיר פעמוני הכנסיות'. באניונה מתקיימת מסורת בת 1000 שנים של ייצור פעמונים ותוכלו לבקר במפעל יציקת הפעמונים האפיפיורי המקסים של משפחת מרינלי. במוזיאון הצמוד למפעל מודגם תהליך הייצור הממושך של פעמון (כשלושה חודשים!), כן מוצגים פעמונים שהוכנו לאירועים הסטורים מיוחדים כמו חגיגות 150 שנים לאיחוד איטליה, ביקור האפיפיור יוחנן פאולוס השני במפעל, הקרוי על שמו.

הליכה קצרצרה מהמפעל אל רחובה הראשי של אניונה, ויה רומא, תביא אתכם אל כמה מהמעדניות המעניינות בעיר, כמו חנות הגבינות של משפחת נוצ'י Caseificio Di Nucci, המייצרת במשך דורות גבינות בשיטות מסורתיות: ריקוטה, מוצרלה, סקמורצה, קצ'וקבלו ועוד.

שני צעדים משם (Via Roma, 18) נמצאת מעדנייה נוספת, הפעם לחובבי נקניקים, ב Bottega Vecchiarelli. רציתם קינוח? אין שום בעייה: בפינת הרחוב (Via Roma, 22) תוכלו למצוא את השוקולדים הטובים ביותר במוליזה המיוצרים במפעל השוקולד Dolce Amaro, בו אפשר לבקר (בתיאום מראש). במפעל תוכלו לעקוב אחרי תהליך הייצור של השוקולד והקונפטי.

גם מי שארכיאולוגיה אינה כוס הקפוצ'ינו שלו עשוי ליהנות מהביקור בפארק ארכיאולוגי פייטרבונדנטה, הנמצא מדרום לאניונה, ולו בזכות הנופים ההרריים היפים הנשקפים ממנו והשלווה שמשרים שרידי התיאטרון והמקדשים, הטבולים בעשב הירוק.

מלבד הרים, יש למוליזה יש גם רצועת חוף של כ 35 ק"מ, עליה חולשת עיר נמל קטנה בשם טרמולי. חלקה העתיק של העיר יושב בתוך מצודה ולמרגלותיה הנמל וגם ה'טראבוקי', שני מתקני דייג מקסימים המשמשים את הדייגים המקומיים ואופייניים לחופי אברוצו, מוליזה ופוליה. במרכז העיר העתיקה כנסיה רומנסקית יפה, הצופה אל הכיכר שבה מתגודדים צעירי העיר ותייריה בערבי הקיץ. מטרמולי אפשר להפליג לטיולי יום באיי טרמיטי, קבוצת איים הנמצאת מול חופי מוליזה ופוליה, המציע חופים חוליים ונקיים ומים צלולים.

למידע נוסף על פעילויות, טיולי ג'יפים, רכיבה על סוסים, טיולי אופניים, סדנאות בישול, ביקור ביקבים ומחלבות מקומיות, חופשות סקי, הפלגה לאיים, מקומות לינה, מסעדות מומלצות ועוד:  http://molisediscovery.com

נייד ( שעונה בעברית!): 9878587 331 39+

__________________________________________________________

תודה מיוחדת לכרמית וייס עורכת GoTravel, לברק לב ולצלם Fabio Coppi

Molise: undiscovered land from Nexus Video on Vimeo.

_________________________________________________________

הכתבה התפרסמה במוסף מסלול של 'ידיעות אחרונות' במרץ 2014

__________________________________________________________

פוסט זה פורסם בקטגוריה נוף, עם התגים , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על מוליזה: יופיה אינו ידוע

  1. Default avatar מאת dingott ada‏:

    נפלא!!! כרגיל!!! ואף יותר , גם הגבתי בfb
    רוצה להיות שם :-)
    עדה

  2. Default avatar מאת איציק‏:

    כל הכבוד לכתבה המאלפת ולכותבת. יפהפה.
    איזה מקום קסום והאנשים בכתבה.. לא להאמין שעדיין קיימים כאלה בעולמנו. חייבים לראות ולהתנסות. לקרוא זה נחמד אבל לא די.
    הטיולים באזור הזה בטוח ייכבשו בגדול ע"י מביני ענין מחפשי ריגושים (אירופאים בעיקר) ואניני טעם. ישראלים מצויים? (שווארמה ובטן-גב) מסופקני, הלוואי ואופתע.

  3. Default avatar מאת רינת ברקוביץ‏:

    כתבה מדהימה שעשתה לי חשק לטייל באיזור .משוכנעת שעוד אגיע לאיזור עוד כמה וכמה פעמים.דלית ! לטייל איתך ובעקבות כתבותייך זו חוויה בפני עצמה.חוזרת מטיול מדהים וממליצה לכל מי שרוצה טיול מהנה רגוע ומתוכנן כהלכה לפנות לדליתומחכה כבר לטיול הבא.חג שמח

  4. תודה רבה רינת יקרה! שמחה שנהנתם. דלית

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים