הזמן של סרדיניה

חוף קיה Chia, סרדיניה. צילומים: דלית קצנלנבוגן

"מעטים הדברים המאחדים את הסרדים במובן של עם. אחד מהם הוא ללא ספק הים המקיף אותם. הים שהוא בו זמנית כלא אך גם מסדרון אל החופש" (מרצ'לו פויס, 'בסרדיניה אין ים')

המחשבה המשתלטת על מוחי בזמן הטיסה לסרדיניה נוגעת לעובדה המצערת שלמרות שישראל איננה אי, במצבה הגיאופוליטי הנוכחי אפשר לצאת ממנה או להגיע אליה רק דרך האוויר או דרך הים, ממש כמו אל סרדיניה, האי השני בגודלו בים התיכון. טיסת אליטליה דרך רומא היא בינתיים הדרך המהירה לסרדיניה מישראל, אך ברגע שהגעתם לכאן מומלץ לשכוח מההשוואה ומאותו מימד זמן: המהירות אינה תכונה שניתן להגדירה כהכרחית, אם ברצונכם להתמסר לקצב הפנימי של החיים באי.

סרדיניה כפי שחוויתי אותה לראשונה היא ארץ של ניגודים: מקום מבודד ומסוגר בו יכלה להתפתח תרבות קדומה שאת אלפי שרידה הארכיאולוגים, מבני אבן מעוגלים דמויי חרוט המכונים 'נוראגים', תוכלו לראות כמעט בכל מקום באי, אך גם צומת דרכים מרכזית של נתיבי הסחר בים התיכון. מקום שמשך אליו עשירי עולם אך מרחיק ממנו כיום את הצעירים המתקשים למצוא בו פרנסה. מקום בו מתגוררים אנשים גאים הקשורים לאי בכל נימי נפשם ובו זמנית מרגישים כמו מי שנשכחו וננטשו בלב הים, אותו הים שהוא מקור החיים אך גם פחד קיומי.

מיקומה האסטרטגי של סרדיניה, פוריות הקרקע ואוצרות הטבע שלה היו הגורם שמשך לכאן את כל פולשיה וכובשיה: הפניקים והפונים, הרומים שראו בה את 'מחסן התבואה של האימפריה', הערבים, הג'נובזים והפיזאנים, הספרדים ומלכי בית סבוי מפיימונטה, שהפכו את סרדיניה לחלק מממלכתם עד איחוד איטליה במאה ה-19. סרדיניה של ימינו, הנחשבת אחד מחמשת המחוזות האוטונומיים של איטליה, נותרה כמו שמורת טבע שקפאה בזמן, וזה גם סוד קסמה.

כטריטוריה איטלקית היא שונה מאד מהיבשת: עריה ואתריה אינם מכוסים בשכבת התיירים הצבעונית והקולנית, אין בה את אותה תחושה דתית קתולית ריכוזית, יש בה ארכיטקטורה מעורבת המעידה על זהותם של העמים ששלטו בה ויש בה מרחבי טבע אינסופיים בהם תוכלו להסתובב ימים שלמים ולא לפגוש איש: שטחה של סרדיניה גדול מזה של ישראל וחיים בה קצת יותר ממיליון וחצי תושבים.

פיניקים, מינרלים ודגים

קאלירי Cagliari בירת סרדיניה, יושבת בדרום האי לחופו של מפרץ טבעי אותו הפכו הפניקים לאחד הנמלים החשובים בעת העתיקה. מספר מעליות מקשרות בין העיר התחתונה והנמל אל רובע קסטלו העתיק מוקף החומה, החולש על העיר. הרובע נבנה על ידי הפיזאנים במאה ה-13 ועם הכיבוש הספרדי הגיעו לכאן גם היהודים, שהתיישבו בתוכו כחלק מהאצולה הספרדית. הסרדים, בני המקום, התגוררו בשכונות התחתונות של העיר והורשו להיכנס לרובע לצרכי מסחר רק בשעות היום: שני שערים מרשימים היו נסגרים בשעות הערב ונפתחים שוב למחרת. מערכת הביצורים מציעה מספר תצפיות נוף בכיוון הדרום העיר, שמורת הטבע והנמל. למרות שרוב הפעילות המסחרית של העיר מתרחשת כיום למטה, תוכלו למצוא בין סמטאות הרובע גלריות וחנויות ייחודיות, בתי קפה ומסעדות מעוצבות הנותנות לרובע חיים חדשים. לא רואים הרבה תיירים בקליארי אך האורחות המפתיעות ביותר הן ללא ספק להקות הפלמינגו הורודות, המקננות בביצת מולנטארג'וס Molentargius הסמוכה לעיר.

מערבית לקליארי, באזור העיר איגלזיאס Iglesias, נמצאים מכרות המינרלים השייכים כולם לפארק הגיאומינרלי הכולל בתוכו מספר מכרות עתיקים שהביקור בהם מרתק במיוחד ולא רק לחובבי ארכיאולוגיה תעשייתית. סרדיניה עשירה במחצבים ומינרלים שונים כאבץ, נחושת, עופרת וכסף, בכרייתם עסקו אלפי שנים. אחדים מעיירות הכורים שהוקמו במהלך המאה ה-19 והפכו לעיירות רפאים שוחזרו והפכו למוזיאונים פתוחים, המספרים את סיפורה של התעשייה ששינתה את פניה של ארץ הרועים החקלאית והשפיעה לרעה על איכות הסביבה וזיהום האוויר.

לתיאום סיורים במכרות: http://www.igeaspa.it

אתר הפארק הגיאומינרלי: www.parcogeominerario.eu

במכרה מונטפוני Monteponi ניתן לבקר במנהרות, פירי הכרייה ואולם המדחסים. אחדים מהמבנים הנטושים של המכרה שופצו והפכו ומלון דרכים חביב, ספא ומסעדה. 

במכרות סן ג'ובאני נתגלתה במקרה בשנת 1952 מערת נטיפים מהממת ביופייה בה ניתן לבקר.

בקצה הדרום מערבי של סרדיניה נמצאים האיים סן פייטרו San Pietro וסנט'אנטיוכו Sant’Antioco. רוב אתריה המעניינים של עיר הנמל העתיקה סנט'אנטיוכו נמצאים מתחת לאדמה: מומלץ לבקר באתר הקבורה הפניקי תופת Tofet, בקטקומבות הנוצריות והיהודיות ובמוזיאון האתנוגרפי, בו נכנסים אל מערות קבורה בהם התגוררו במשך מאות שנים בני המקום שהסתתרו מהפולשים לאי. רחובה הראשי המוצל של העיירה מצליח לבלבל אותי לגמרי ואני כבר לא בטוחה אם אני באיטליה, ספרד, או בכלל בתוניסיה.

מה אוכלים? הים, באופן טבעי, הוא השחקן הראשי בתפריט: אין כנראה דג או פרי ים ששוחה כרגע בים התיכון ולא יובא בהזדמנות זו או אחרת אל השולחן: דגי טונה ודג חרב, מולים, דיונונים, לובסטרים, שרימפסים, חסילונים וגם ביצי דגי טונה הנקראים בוטרגה Bottarga, כולם מלווים ביין המקומי המצוין קנונאו Cannonau. הארוחה מסתיימת באופן רשמי בלגימת מירטו Mirto, ליקר הדסים עז ריח וטעם.

איפה ישנים? מלון אקווה דולצ'י Aquadulci הנהדר נמצא דרום מערבית לקליארי, באזור קיה Chia, אחד החופים היפים ביותר בסרדיניה. זהו מלון בוטיק מוקפד ובו 41 חדרים מעוצבים ומרווחים. אחרי ארוחת בוקר מול הבריכה אפשר לצאת להליכה קצרה על דק מעץ שיוביל אתכם לחוף מקסים, מולו ניצב האי הזעיר Su Giudeo.

במרחק לא רב משם נמצא הריזורט היוקרתי פורטה וילאג' Forte Village Risort. מדובר במתחם אירוח עצום של תשעה מלונות הנטועים בפארק ירוק ועשיר בעצים, המבטיחים לאורחים דיסקרטיות מוחלטת מפני ההליקופטרים עם הפפארצי החגים, לדבריהם, מעל.

אזור וילסימיוס Villasimius שבקצה הדרום מזרחי של סרדיניה משופע בכפרי נופש, רובם הוקמו בשנות השישים של המאה הקודמת, כמו למשל מלון Timi Ama ששופץ לא מזמן.

אם אתם מטיילים בסביבה ומחפשים מלון 'על הדרך', נסו את המלון המשפחתי הנעים S’Arenada, הממוקם בבית חווה משופץ, במרחק נסיעה מהחוף.

שירת הרועים בברבאג'ה

אזור ברבאג'ה Barbagia הוא אי בתוך אי, פיסת ארץ הררית יפהפיה של רועים ועובדי אדמה. אם סרדיניה מבודדת מהעולם, ברבאג'ה ורכס הרי ג'נארג'נטו gennargentu מבודדים מפני סרדיניה עצמה. אם כפרי הנופש היוקרתיים שעל החוף פונים החוצה אל התיירים, פניהם של אנשי ההרים הוא פנימה ובעיקר אחורה: כאן ניתן לפגוש אנשים החיים את המסורות העתיקות לצד אלה המקדישים את חייהם לשימורה של תרבות זו.

העיר הגדולה במרכז סרדיניה, נואורו Nuoro, נראית בצהרי יום א' כעיר רפאים שוממת, אך המוזיאון האתנוגרפי הסארדי הוא סיבה טובה לבקר בה. המוזיאון מציג את אורחות החיים, החגיגות העממיות, התלבושות ומלאכות היד הנפוצות באזור. מרשים במיוחד הוא אוסף שמלות החתונה הרקומות והצבעוניות, ביניהן בולטות גם שמלות שחורות, לבושן של האלמנות, שנהגו ללבוש את שמלות החתונה שלהן לאחר שנטבלו ונצבעו בשחור.

אתר המוזיאון: www.isresardegna.it

בעיירה אורגוזולו Orgosolo השוכנת בלב איזור ברבאג'ה מסתובבות כמה נשים עם שמלות שחורות, כאילו קפצו זה עתה מהויטרינה של המוזיאון האתנוגרפי.

תיירים מגיעים לכאן כדי לצלם את קירות הבתים המצוירים, ה'מוראלס', ציורי מחאה פוליטיים נגד השלטונות ושאר עוולות העולם, שצוירו על ידי הצייר פרנצ'סקו דל קאזינו ותלמידיו. דל קאזינו הגיע לכאן מטוסקנה לפני כחמישים שנה כדי לשמש כמורה לאומנות בעיירה, שהתפרסמה באותה תקופה בעקבות סרטו של ויטוריו דה סטה, 'שודדים באורגוזולו'. הסרט תיאר את החיים בברבאג'ה דרך סיפורו הקפקאי של רועה כבשים חף מפשע הנאשם ברצח שוטר, נרדף על ידי החוק והופך בעל כורחו לשודד.

הסרט צולם בהרי סופרמונטה Supramonte שמדרום לאורגוזולו, בנוף קדומים מרהיב של יערות אלון עתיקים בני מאות שנים. האזור שופע מסלולי הליכה אך כדאי להיעזר במדריכים מקומיים כדי לא ללכת לאיבוד: סימני הדרך היחידים בשטח הן אבנים שעורמים הרועים כדי לסמן לעצמם את הדרך.

שילוט מסודר מזה קשה למצוא, אבל המון פרות, כבשים וחזירי בר דווקא כן.  מסלול הליכה של כשעה מוביל אל מרומי נוראג מראו nuraghe Mereu ממנו נשקף נופו המצוקי של קניון גורופו Gorropu.

למגדל האבנים המסותתות יש כנראה עוד הרבה מה לספר על אותם נוראגים מסתוריים שחיו כאן לפני 3500 שנה, על הרועים שזהו ביתם ועל תקופה לא מאד רחוקה בה כנופיות שודדים מקומיות מצאו כאן מקלט.

לפרטים והזמנת טיולי ג'יפים, סיורי רכיבה או ארוחות עם הרועים:
http://www.barbagianolimits.it

מה אוכלים? בסרדיניה אפיית הלחם היא אומנות בפני עצמה: ישנם מאות סוגי לחם ומחשבה רבה מושקעת בקישוטי לחם, עד שלרגע נדמה למתבונן כי מדובר בצלמיות מקודשות. אחד הלחמים הבסיסיים יותר נקרא פאנה קרזאו Pane Carasau, הנאפה בתנור פעמיים ומוגש בתחילתה של כל ארוחה. זה הלחם שלוקחים הרועים בתרמיליהם לשהייה ממושכת בשטח, בזכות משקלו הקל ואריכות ימיו.

ובשטח מה אוכלים? את העבודה עצמה: כבשים, חזירי בר, בקר, ארנבות.

צמחוניים יוכלו להתענג על גבינות כבשים מעולות, פקורינו וריקוטה עם דבש אלוהי.

איפה ישנים? מלון Su Gologone הייחודי מציע חופשה הררית אלטרנטיבית מלאת קסם. בני הזוג פאפאדו ופסקווה סאליס פאלימודה היו הראשונים להבין את הפוטנציאל התיירותי של אזור ברבאג'ה הירוק והיפהפה והפונדק הקטן שהקימו הפך עם השנים למלון בוטיק יוצא דופן בכל קנה מידה. בתם, ג'ובאנה פאלימודה, מנהלת המלון ואישיות חד פעמית בפני עצמה, שוקדת כבר 15 שנים על איסוף אמנות סרדית בת זממנו ומלאכות יד מסורתיות: קרמיקה, תכשיטים, רקמות, רהיטים ופסלים מוצגים לראווה ברחבי המלון. מי שמתארח כאן מספר לילות יוכל ללון בסוויטות המוקדשות כל אחת לאמן סרדי אחר, ליהנות מערבי שירת רועים ולהשתתף בסדנאות יצירה שמציע המקום.

חופי טורקיז בקוסטה זמרלדה

חופי צפון סרדיניה מפורצים באין ספור מפרצים יפהפיים, עליהם פזורים כפרי נופש רחבי ידיים, רובם הוקמו בתחילת שנות השישים כחלק מחזונו של הנסיך קארים אגא חאן, מיליארדר שהשקיע הון עתק בהקמת מלונות פאר, מרינות ליאכטות, מסעדות ומתקני נופש מפוארים והפך את חופי צפון סרדיניה לפארק השעשועים של עשירי אירופה.

מה אוכלים? את הפסטה המקומית הנקראת פרגולה Fregola ונראית כפתיתים, המוגשת עם פירות ים או דגים, או מלורדו סMalloreddus  (המכונים מחוץ לסרדיניה ניוקטי סארדי gnocchetti sardi), פסטה חלולה בצורת צדף אליפטי המוגשת עם עגבניות או ראגו בשר.

איפה לנים: ריזורט Il Relais Villa del Golfo & Spa היפהפה בנוי ככפר על מדרון הפונה אל מפרץ ארזקנה, עם בתי נופש דו קומתיים, ארוחת בוקר מצוינת וכרי דשא מטופחים.

הכתבה התפרסמה במוסף מסלול של ידיעות אחרונות בתאריך 25.6.12

פורסם בקטגוריה לינה, נוף, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *